ב 31 במאי 1910 קיבלה המדינה את עצמאותה מבריטניה וקמה מדינה בשם "איחוד דרום אפריקה" (Union of South Africa). אולם ב 31 במאי, 1961 היא שינתה את שמה ל "רפובליקת דרום אפריקה" (Republic of South Africa).

דרום אפריקה היא אחת הגדולות במדינות אפריקה, והעשירה בהן. על אף התהפוכות השלטוניות שידעה המדינה מעצמאותה עד היום, זוהי אחת המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא התרחשה בהם הפיכה צבאית.

דרום אפריקה היא אחת הטריטוריות המיושבות הקדומות ביותר בעולם. ממצאים ארכיאולוגיים מראים עדויות לשרידים פרה-היסטוריים של קופי-אדם מלפני 3 מיליון שנה, אשר התפתחו לאדם ולערש האנושות, ובהמשך לשבטים אפריקאים שונים שיישבו את המקום.

חלוצי ההתיישבות, בורים אירופים החלו ליישב את דרום אפריקה במאה ה-17, כאשר קבוצת מתיישבים הולנדים בראשות יאן ואן ריבק הקימה בשנת 1652 מושבה בכף התקווה הטובה, שתשמש כתחנת אספקה לאוניות בדרכן בין אירופה למזרח הרחוק. בהמשך הגיעו למושבה מתיישבים נוספים מהולנד, בלגיה, גרמניה וצרפת. מתיישבים אלה נקראו בורים (Boere – בהולנדית: איכרים). למושבה הובאו עבדים משבטי הסביבה, וכן ממדגסקר, אינדונזיה והודו. מושבה זו התפתחה לימים להיות העיר קייפטאון.

בשנת 1797 כבשה בריטניה את כף התקוה הטובה, במסגרת מלחמת אנגליה-הולנד על השליטה בנתיבי הסחר הימיים. ב-1805 סופחה פרובינציית הכף לבריטניה. ב-1833 אסרו הבריטים את העבדות, ובעקבות כך פרץ סכסוך בינם לבין המתיישבים הבורים. הבורים נדדו צפונה לעומק הארץ וייסדו שתי מדינות עצמאיוות – טרנסוואל ומדינת אורנג' החופשית. הבריטים, מצידם, פתחו במלחמה (1879) נגד הזולו והשתלטו על שטחיהם שבו הקימו בהם קולוניה נוספת – נאטאל.

גילוי מרבצי יהלומים במדינת אורנג' וזהב בטרנסוואל ע"י ה"פוּרטרקרים" – חלוצים בורים נודדים  הביא את הבריטים לנסות ולהשתלט גם עליהן, בסכסוך שנודע כמלחמת הבורים הראשונה (1880 – 1881),שהסתיים בכשלונם של הבריטיים. הם הצליחו יותר במלחמת הבורים השנייה (1899-1902), וכל 4 הפרובינציות של דרום אפריקה הפכו להיות חלק מהאימפריה הבריטית. בשנת 1910 קיבלו 4 הפרובינציות עצמאות מבריטניה, ויצרו מדינה שנקראה "איחוד דרום אפריקה" כחלק מחבר העמים הבריטי.

בשנת 1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית" הימנית והחלה לעגן תחיקתית את האפליה וההפרדה הגזעית כמדיניות שנקראה אפרטהייד. מדיניות זו הפכה בהדרגה את דרום אפריקה למנודה בקהילת העמים. ב-1961 פרשה מחבר העמים הבריטי והפכה להיות "רפובליקת דרום אפריקה".

ארועי טבח שארפוויל בשנת 1960 ומהומות סווטו ב-1976 היו שתי נקודות ציון משמעותיות במאבק השחורים לשוויון זכויות במדינה. אירועים אלה גם הפנו את תשומת ליבה של הקהיליה הבינלאומית למצוקת השחורים בדרום אפריקה, ולהתעלמותו של משטר האפרטהייד מנורמות בינלאומיות בסיסיות של זכויות אדם, שהתפתחו בהדרגה. בשנות ה-80 הידרדר המצב במדינה לכדי הכרזת מצב חירום, בעוד ממשלת דרום אפריקה מנסה נואשות להתמודד עם הלחצים הפנימיים מבית והלחץ הבינלאומי בדמות סנקציות כלכליות ונידוי מדיני.

בשנת 1990 הכריז הנשיא פרדריק וילם דה קלרק על ביטול האפרטהייד והענקת זכות בחירה לשחורים – החלטה היסטורית שמשמעותה המעשית העברת השלטון לידי הרוב השחור. ב-1994 נערכו הבחירות הרב-גזעיות הראשונות במדינה, ולראשונה עמד בראש המדינה נשיא שחור – נלסון מנדלה. בעקבות כך חזרה דרום אפריקה למשפחת העמים ולחיק חבר העמים הבריטי. דה קלרק ומנדלה זכו במשותף בפרס נובל לשלום על פועלם המשותף לביטול האפרטהייד והעברה מסודרת ושקטה של השלטון מידי הלבנים לידי השחורים.